הרשמה

חדשות

  • 30/11/2017
  • 28/08/2017
  • 14/06/2017
סיור וירטואלי

פולין 2013

המסע לפולין 2013 :

 

לתמונות מהמסע

 

 

"בתרמיל הזיכרונות על כתפיי, ובמקל תקווה בידי, יודע אני מהיכן אני בא! ומתוך תקווה וחרדה אני מבקש לדעת לאן אני הולך"            (ק.צטניק)

 

המסע לפולין של שכבת י"א מכפר הנוער עתיד ע"ש יוענה ז'בוטינסקי יצא בתאריך ה-6 בנובמבר 2013.

עם נחיתתנו בוורשה הכרנו את מדריכתנו לשמונת הימים הבאים- ציפי שיוצאת עם משלחות יוענה משכבר הימים.

עצרנו בכיכר המרכזית של וורשה לרגלי הפלאץ קולטורה- גורד השחקים המרשים והבניין הגבוה ביותר בפולין, התוודענו כי הפולנים לא אוהבים בניין זה, כי הוא מסמל את שלטון הקומוניזם וברית המועצות במדינתם.

 

משם יצאנו ברגל לכיוון הגטו הקטן, עצרנו באנדרטת יאנוש קורצ'אק שסיפורו יורחב בהמשך.


גטו ורשה נהרס כולו עם חיסול המחנה באפריל 1943. אך בניין אחד בכל זאת נשאר, עליו מתנוססים תמונותיהם של יהודים כסימן לחיים היהודיים שהיו ואינם עוד.

 

הלכנו לבית הכנסת נוז'יק, בית הכנסת היחידי שאינו נהרס בחיסול הגטו מפני ששימש אורוות סוסים לכובש הנאצי.

התרשמנו מיופיו של בית הכנסת ומהחיים היהודיים שהתקיימו בו למרות הכיבוש הנאצי.

נסענו לבית הקברות היהודי העתיק של ורשה. מתחם ענק זה מכיל כ-400,000 קברים מסומנים ועוד מספר לא ידוע של קורבנות שנרצחו ונקברו בקברי אחים. בית קברות זה פעל מתחילת ההתיישבות היהודית בוורשה כלומר מהמאה ה-16 עד ימינו אנו.  לכן ניתן לראות בו קברים עתיקים לצד קברים חדשים, קברים של אנשים עשירים ושל אנשים עניים, קברים של רבנים ושל חילונים.

עזבנו את בית הקברות ונסענו לבית המלון.

 

 

יום 2 :

 

בבוקר היום השני נסענו לטיקוצ'ין. טיקוצ'ין או בפי היהודים טיקטין היא עיירה השוכנת בצפון מזרחה של פולין.

יהודים התיישבו בטיקטין החל מהמאה ה-16, במאה ה-19 הם היוו את רוב אוכלוסיית העיירה. בשנת 1939 הנאצים כבשו את העיר החרימו רכוש וזרעו פחד ואימה בקרב התושבים. אך לאחר מספר ימים העיר נמסרה לשלטון הסובייטים בהתאם למסוכם בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב. ביוני 1941 עם פלישת הנאצים לברית המועצות, הנאצים כבשו את העיירה בשנית. בתחילה במטרה להוליך שולל את היהודים עברו מדלת לדלת ביקשו סליחה על מאורעות 1939 והבטיחו פיצוי על הרכוש שהוחרם. תוך כדי נחפרו בורות ירי ביער לופוחובה השוכן סמוך לעיירה.  2500 יהודי העיירה הובאו לשם ונרצחו למוות, גברים, נשים, זקנים וטף שנרצחו על לא עוול בכפם.

ביקרנו בבית הכנסת העתיק של טיקוצ'ין, הוא נשרף ע"י הנאצים ושוחזר מחדש. בית הכנסת מדהים ביופיו ובסגנונו הארכיטקטוני. ראינו כי ספר התורה אינו קיים בארון הקודש, מעין סימן לריק שנותר אחרי הירצחם של היהודים, סימן לתרבות, לדת ולאנשים שהיו ונרצחו.

 

 

נסענו לטרבלינקה. טרבלינקה- מחנה השמדה שהוקם בשנת 1942 במסגרת מבצע ריינהרד. מחנה ההשמדה הוקם מוסתר היטב מעיני הציבור מוחבא ביער צפוף. מחנה זה יועד לחיסולם של יהודי גטו ורשה וסביבותיו. במחנה נרצחו 880,000 יהודים עד חיסול המחנה בעקבות מרד אסירים שפרץ באוגוסט 1943. בעת ביקורנו במקום נחרדה עינינו ממלאכת ההסתרה של הנאצים, לא נותר ולו שריד קטן למקום, נותרה רק קרחת יער ללא סימן לזוועות שהתרחשו במקום. במקום ישנה אנדרטה גדולה המורכבת מ- 14,000 אבנים גדולות וקטנות כל אבן פירושה קהילה יהודית שהושמדה, אבן קטנה-קהילה קטנה, אבן גדולה-קהילה גדולה. קיימנו טקס במקום והדלקנו נרות נשמה.

לאחר עוזבנו את טרבלינקה נסענו ללובלין, לבית המלון בו העברנו את הלילה.

 

יום 3 :

 

ביום השלישי למסע נסענו למחנה ההשמדה מיידנק. מיידנק הוקם ב-1941 ע"י פקודה של מפקד האס-אס היינריך הימלר, מחנה זה נבנה כ-5 קילומטרים ממרכז העיר לובלין, הוא לא הוסתר כמו מחנות אחרים והיה גלוי לתושבים הפולנים שגרו מבעד לגדר. המחנה יועד מלכתחילה להיות מחנה שבויים סובייטים אך הוסב בהמשך למחנה ריכוז והשמדה. מחנה זה שונה באופיו ממחנות אחרים. לעומת מחנות ההשמדה האחרים רוב האסירים והנרצחים בו לא היו יהודים. פולנים, שבויים סובייטים וצוענים הובאו למחנה זה לצורכי עבודה או השמדה. מחנה זה שונה גם בגלל שנוהל ע"י האס אס ולכן ידוע לשמצה בשל האכזריות הרבה שהפגינו אנשי האס אס כלפי אסירי המחנה.

בהגיענו למחנה התרשמנו מהאנדרטה הגדולה שפוגשת את מבקרי המחנה. ביושבינו על מדרגות האנדרטה, מדריכתנו ציפי ניסתה להוכיח לנו עד כמה אנחנו לא בעלי דעה חופשית ובמקרה של פקודה כזו או אחרת מגורם בעל סמכות לא נהסס לבצעה. בעזרת משחק קצר היא גרמה ל- %80 מהמשלחת לענות אותה תשובה. בעוד ש-20 אחוזים ענו אחרת, ולכן היא טענה כי אלה שענו אחרת מכולם יהיו חסידי אומות העולם אלו שייקחו יוזמה ויצילו יהודים, לעומת הרוב שיהיו העומדים מן הצד או משתפי פעולה.

עם כניסתנו למחנה נכנסו לתאי המקלחות והחיטוי ולתאי הגזים בהמשך.


 שיטת ההשמדה במיידנק הייתה זהה לשיטה באושוויץ. גז ציקלון בה נשפך על האנשים ובכך הביא למותם. הבאנו עד כמה החיים במחנה היו קשים כאשר התוודענו לחיי הזונדרקומנדו במקום. אנשים אלו היא אחראיים על פינוי הגופות והבאתם למשרפות. המרחק בין תאי הגזים למשרפות הוא בערך כ-3 קילומטרים. אנשים אומללים אלו עשו את הדרך הזו כל היום מספר רב של פעמים כאשר הינם סוחבים מריצות עמוסות בגופות אחיהם.

 

 

ביקרנו בביתן הנעליים, בו יש אוסף עצום של נעליים של אסירי ונרצחי המחנה. נעליים אלה הכניסו מעין מימד של חיים באותם אנשים שנרצחו ולא מספרים כפי שרגיל להתייחס אליהם. ביקרנו בביתן מגורים וצפינו בתנאי מגורים של אסיר ממוצע במחנה. משם הגענו למשרפות, בכניסה למשרפות לא ניתן לפספס את האמבטיה המוצבת שם. מפקד המחנה הציב לו אמבטיה על מנת לנצל את החום השורר במקום בימות החורף הקרים. הלכנו לבורות הירי, בהם נרצחו אסירי המחנה במבצע חג הקציר. מבצע זה בא כתגובה לחשש של ההנהגה הנאצית מהתקוממות אסירים במחנה. ביום אחד שכונה " יום רביעי של שפיכות הדמים" נרצחו במיידנק 18,400 אסירים. אפרם נחפר בבורות וכוסה. עם שחרור המחנה בידי הצבא האדום, הוצא האפר מן האדמה ורוכז במעין "הר" ליד הבורות. מסביב להר זה נבנתה אנדרטה. האפר כוסה בגג עליו כתוב בפולנית גורלנו-אזהרה לכם!

לא ניתן לתאר את הזוועה הפוקדת את המבקרים בהר האפר. ניתן להבחין בעצמות וחלקי איברים בערמת האפר. במקום זה קיימנו טקס לזכר הנרצחים והדלקנו נרות נשמה.

 

משם נסענו לקרקוב, בהגיענו למלון קיימנו קבלת שבת וקידוש.

 

                                           

 

 

 

 

 

 

 

                                            יום 4 :

 

ביום הרביעי למסע, לקחנו פסק זמן מן הזוועות ויצאנו לעיר הסקי החשובה בפולין- זאקופנה.

זאקופנה שוכנת בגבול עם סלובקיה ברכס הרי הטאטרה ובשל כך הינה העיר הגבוהה בפולין. עיר זו הינה עיר סקי חשובה בקנה מידה אירופי מדי שנה נערכים בה תחרויות בינלאומיות בענפי החורף השונים.

במרכז העיר ניתן לנו זמן חופשי לטיול וקניות במדרחוב הססגוני והציורי של העיר ובשוק הגדול והעשיר הנמצא סמוך לו.  

 

 

 

  יום 5 :

 

 

ביום החמישי למסע טיילנו בעיר קרקוב. קרקוב העיר השנייה בגודלה בפולין משמשת כבירה התרבותית של המדינה.

בניגוד לוורשה העיר לא נחרבה במלחמה, ולכן ניתן ליהנות מיופייה של מרכזה וכיכר השוק שבה, שנחשבת לאחד המקומות היפים באירופה.

 

בבוקר הגענו לרובע היהודי לשעבר של העיר קרקוב רובע קז'ימיר.

רובע זה קרוי על שמו של אבי האומה הפולנית הנסיך קז'ימיר שהביא את פולין להישגים עצומים, הרחיב את שטחה והפך אותה לאחת האימפריות הגדולות באירופה.

ביקרנו במספר בתי כנסת שנשמרו ברובע זה. התרשמנו מחפצי יודיאיקה ותשמישי קדושה רבים שנשמרו.

חצינו את נהר הויסלה, והגענו לשטחי הגטו.


האומשלגפלאץ ששוכן בכניסה לגטו שימש לשילוחים של יהודי הגטו למחנות השמדה וריכוז. כיום במקום זה ישנה אנדרטה בה מוצגים כיסאות רבים, כסמל ליהודים שהמתינו לשילוחם למחנות.

 

ביקרנו בבית המרקחת השוכן בסמוך ששימש להצלת יהודים וסיוע ליהודים רבים בגטו. שמענו את סיפורם של חברי המחתרת בגטו, חברי מחתרת זו השתייכו לתנועות נוער ציוניות. בעזרת קשרים שונים שיצרו הצליחו להשיג חומרי נפץ ולמלכד את מועדון "צינגריה" ששימש מקום מפגש לנאצים הרבים ששהו בעיר, בכך הצליחו להרוג 20 איש. מעשה זה נודע כאחת מני רבים של גבורה יהודית בשואה.

 

ממקום זה נסענו לעיר העתיקה של קרקוב המדהימה ביופייה, ניתן לנו זמן חופשי בו יכולנו לקנות מזכרות בשוק המזכרות המקורה וליהנות מהאדריכלות של כיכר השוק.

 

 

בערב נסענו למכרות המלח בוייליצ'קה. מכרות אלו פועלים ברצף מהמאה ה-13. מכרות אלו ששוכנים כ-60 מטרים מתחת לאדמה מכילים מספר רב של מוצגים, מבנים ופסלים וכולם חצובים במלח. כולל כנסיה גדולה ומרשימה ביופייה החצובה כולה במלח. בערב הגענו למלון ושמענו את סיפורה המדהים של חסידת אומות עולם שהצילה יחד עם אמה ילדה יהודייה בשואה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יום 6 :

 

"אין זה שם ספרותי. אינני רואה את עצמי כסופר הכותב דברי ספרות. זו כרוניקה מתוך הפלנטה אושוויץ. הייתי שם בערך שנתיים. אין הזמן שם כפי שהוא כאן, על-פני כדור הארץ. כל שבר רגע הולך שם על גלגל זמן אחר. ולתושבי פלנטה זו לא היו שֵמות. לא היו להם הורים ולא היו להם ילדים. הם לא לבשו כדרך שלובשים כאן. הם לא נולדו שם ולא הולידו... הם לא חיו לפי החוקים של העולם כאן ולא מתו. השם שלהם היה המספר ק. צטניק."

קטע זה ניתן כעדות במשפט אייכמן בידי הסופר יחיאל דינור ק.צטניק, הוא ממחיש יותר מכל את אורח חייהם של האסירים במחנה ההשמדה והריכוז אושוויץ בירקנאו-בית החרושת להשמדה הגדול ביותר שבנה האדם אי פעם, סימן לסבל האנושי ולרוע האדם.

מחנה ההשמדה והריכוז אושוויץ בירקנאו הוקם בדרום פולין בשנת 1940, הוא הוקם כמחנה ריכוז בתחילתו אך לאחר פינוי מחנות מבצע ריינהרד והשמדת רוב יהודי פולין בשנת 1943, הוסב אושוויץ למחנה השמדה לכל שאר יהודי אירופה. יהודים הובאו לאושוויץ ברכבות מכל רחבי אירופה מנורווגיה בצפון ליוון בדרום, מצרפת במערב לרוסיה במזרח. מחנה 1-הוא המחנה הראשוני ששימש כמחנה ריכוז ומרכז מנהלי. מחנה 2-בירקנאו שימש כאתר ההשמדה המרכזי של היהודים בו נרצחו כמיליון וחצי יהודים החל משנת 1943 עד לשחרור המחנה בינואר 1945.

הגענו לבירקנאו בבוקר, נכנסנו לשערי המחנה והגענו לביתן ששימש כבית שימוש לאסירים. נאמר לנו כי על אף הצחנה הנוראית שהייתה במקום, האסירים אהבו יותר מכל מקום זה מפני שהוא הביא להם זמן של הפסקה אפילו אם של דקה מרדיפות הכובש.

משם הגענו למחנה הנשים, מחנה זה הינו קטן מטבעו ממחנה הגברים בגלל מספר האסירות הנמוך מאוד שהיה במחנה.

ראינו את הבית ששימש לד"ר מנגלה לניסויו על נשים בהיריון, ושמענו על תזמורת הנשים שפעלה במחנה על אף התנאים הקשים.

הלכנו למשרפות, במשרפות אלו בוצע מעשה גבורה יהודי. מספר אסירים במקום יצרו קשר עם עובדות כפייה שפעלו במפעל נשק הסמוך למחנה. דרכן הם הצליחו להבריח כמות גדולה של חומר נפץ ולמלכד את המשרפות.

מעשה גבורה זה הביא להפסקה זמנית ברצח ובסופו של דבר להשהיית ההשמדה במחנה בכלל.

משם הלכנו לרחבת הטקסים וקיימנו טקס זיכרון במקום.

 

 

הגענו לאושוויץ 1 שכיום משמש כמוזיאון הנצחה לאסירי המחנה. עברנו דרך השער שעליו מתנוססת הכתובת "העבודה משחררת" המשמש כסמל לאושוויץ בפרט ולשואה בכלל. נכנסנו למספר ביתנים כאשר בכולם מוצגים חפצים שהיו שייכים לאסירי המחנה: מזוודות, סירים, כלי רחצה, נעליים ובנוסף כוללים גם אוסף שיער שנגזז מהנרצחים. כל אלו מכניסים רגש עמוק של אנושיות. האסירים לא היו אסירים כל חייהם הם ניהלו חיים גם במחנה עצמו ולכן האוסף העצום ממחיש את זה טוב מכל. נכנסנו לביתן המשמש כשלוחה של מוזיאון יד ושם, בו מוצגים ציורים שצוירו על ידי ילדי המחנה. הלכנו לכיוון היציאה, עברנו בבית שהיה ביתו של מפקד המחנה רודולף פרנץ הס וגרדום התלייה עליו נתלה סמוך לו. אושוויץ היה בעיני רבים מקבוצתנו שיא המסע. בו התוודענו יותר מכל לזוועות האיומות אשר התחוללו במקום זה.

 

 

יום 7 :

 

את היום השביעי למסע העברנו בעיקר בנסיעות, מקרקוב לוורשה.

אך דרך ארוכה זו עוברת על פני מספר ערים ואתרים גורליים בשואת יהודי אירופה והמאורעות שאחריה.

התחנה הראשונה בה עצרנו היא העיר קיילצה, סיפורה של עיר זו היא כשל רבים מני קהילות יהודיות שנחרבו בשואה.

עם כיבוש העיר הוקם בה גטו, כאשר הגטו חוסל הועברו יהודיו למחנות השמדה שונים ברחבי פולין הכבושה.

אך המאורע העיקרי בתולדות יהודי העיר התרחש דווקא לאחר המלחמה והשואה בשנת 1946.

בעיר זו בבית ברחוב פלאנטי שוכנו 42 ניצולי שואה, חברי תנועות נוער ציוניות אשר התכוננו לעלייה לארץ.

ילד פולני בן 9 שהתגורר בסמוך זה לא אהב את הרעיון שיהודים חיו בעירו. הוא ברח לסבתו לכפר ליומיים, ולאחר שחזר סיפר להוריו שיהודים חטפו אותו ורצו להשתמש בדמו לאפיית מצות.

הוריו התלוננו במשטרה המקומית, וכששאלו אותו היכן חטפו אותו הוא הצביע על אותו בניין בו חיו ניצולי השואה, כי רק בבניין זה חיו יהודים.

המשטרה המקומית בסיוע פורעים פולנים השתלטו על הבניין בכוח, נעלו אותו והחלו מבצעים פוגרום בתושביו. באירועי אותו יום נרצחו בקיילצה 42 יהודים ניצולי שואה, בגלל עלילת דם מטופשת של ילד קטן.

פוגרום זה תרם לתחושתם של יהודים רבים בפולין שלאחר השואה, כי מקום זה אינו יכול לאפשר את המשך מגוריהם כרגיל. לכן רוב יהדות פולין עזבה את המדינה לאחר הפוגרום והשאירו ארץ ריקה מיהודים.

ביקרנו בבית הקברות המקומי, שנחרב בידי הנאצים ושם שמענו את הסיפור הנורא.

 

משם המשכנו בנסיעה, הגענו ללודז'.

לודז' היא עיר השוכנת במרכז פולין, עם כיבושה בידי הנאצים היא סופחה לגרמניה. הוקם בה גטו ובראשו נתמנה חיים רומקובסקי.

יהודיה הושמדו בשואה במחנה ההשמדה חלמנו שהיה הראשון במחנות ההשמדה בפולין הכבושה בו השתמשו במשאיות גז להשמדה.

ביקרנו באנדרטה שהוקמה בתחנת הרכבת בגטו ממנו יצאו המשלוחים. במקום נשתמר קרון רכבת מקורי ששימש לשילוחי יהודים, קרון זה ששימש לקרון בקר ל-2 עד 3 פרות, שימש לשילוח של 100 עד 150 יהודים בכל קרון, בתנאי מחנק קשים ללא מים ומזון, בנסיעות של ימים שלמים. חווינו את חווית הנסיעה בקרון בעמדנו שם.

נסענו לוורשה והתמקמנו במלון.

 

 

יום אחרון :

 

את היום האחרון פתחנו בביקור בבית ספר פולני בעיר צ'כנוב.

פתחנו את פעילותנו שם בטקס שנערך לכבודנו בהשתתפות מספר מוזיקאים תלמידי בית הספר שניגנו ושרו עבורנו.

 

משם עברנו לפעילויות בכיתות, התחלקנו לארבע קבוצות, שלושה באנגלית ואחת ברוסית. השתתפנו במשחקים שונים שהכינו לנו חברי בית הספר. כולל משחקי טריוויה על פולין ומשחקים אחרים. סיימנו את הפעילות במסיבת קריוקי שנערכה באולם בבית הספר. אכלנו ארוחת צהריים בחדר האוכל המקומי, וחזרנו לוורשה.

הגענו לאנדרטת מרד ורשה, מרד ורשה פרץ באוגוסט 1944 עם התקדמותם של הכוחות הסובייטים שעמדו בשערי ורשה. המרד פרץ עם התקוממות של שני המחתרות הפולניות הארמייה קריובה- הלאומנית, והארמייה לודובה- הקומוניסטית.

הכוחות הסובייטים לא מיהרו לעזור למורדים, הם הניחו לנאצים לדכא את המרד ביד קשה ולהחריב את העיר וורשה עד היסוד, ורק אחר כך נכנסו לעיר החרבה, אירוע זה עד היום מהווה סלע מחלוקת קשה בין העם הפולני לעם הרוסי.

משם נסענו לאומשלגפלאץ של וורשה. מקום זה שימש לשילוחם של יהודי הגטו לטרבלינקה. באחת האקציות נשלחו גם יאנוש קורצ'אק ותלמידיו להשמדה.

יאנוש קורצ'אק או בשמו המקורי הנריק גולדשמידט, היה איש רוח, סופר, רופא ומחנך פולני יהודי. הוא נולד בוורשה למשפחה אמידה ומתבוללת. מגיל צעיר ראה עצמו כפולני יותר מהיותו יהודי.

עם תחילת הכיבוש הנאצי, יאנוש קורצ'אק כמו כל יהודי העיר אולצו לגור אך ורק בשטחי הגטו, קורצ'אק בשל היותו מחנך מונה לראש אחד מבתי היתומים הרבים שהוקמו בגטו. הוא הנחיל לתלמידיו ערכים רבים של אהבת האחר וכבוד לזולת, הוא אינו התייחס לילדיו כאל ילדים קטנים אלא דיבר איתם בגובה העיניים. באחת האקציות בשנת 1942 אולצו יאנוש קורצ'אק וכל תלמידיו להתייצב באומשלגפלאץ לקראת שילוח לטרבלינקה. קורצ'אק סיפר לילדיו כי הם נוסעים לטיול למחנה קיץ והתייצב עם ילדיו בשעה המיועדת בכיכר. אחד מאנשי המחתרת בגטו הציע לו מקלט ותעודה מזוייפת בשל הכבוד הרב אותו רכש לו.

יאנוש סירב בגלל רצונו להישלח יחד עם הילדים אותם חינך וגידל. מעשה אמיץ זה שמהווה תמצית של מהות חינוכו מהווה היום כסיפור מרכזי של השואה.

מהאומשלגפלאץ צעדנו לכיוון אנדרטת המרד. באנדרטה זו מרדכי אנילביץ' ומקורביו התבצרו בבונקר במעוז האחרון של התנגדות בגטו וורשה. 

הגענו לאנדרטת רפפורט שמנציחה את מרד גטו ורשה, מעשה הגבורה וההתקוממות היהודית הגדולה ביותר בשואה.

באפריל 1943 עם ההחלטה על חיסול הגטו. הגיעו מספר קצינים נאצים לבתים ולקחו בכוח את היהודים שהיו שם למען שילוחם. בהגיעם לכיכר השילוחים הנלקחים התקוממו שלפו את נשקם ירו בקצינים וברחו ובכך פרץ המרד. המרד נמשך שלושה שבועות ע"י שתי מחתרות יהודיות: האי"ל והאצ"י. בראש האי"ל עמד מרדכי אנילביץ' שניהל את המרד עד מותו. במקום זה קיימנו טקס התייחדות עם הנספים ולזכר הגבורה היהודית בשואה.

ובעצם פה מסענו הסתיים, לא לפני שנסענו לקניון ארקדיה-הגדול מסוגו בוורשה.

לאחר הביקור בקניון הודינו רבות לצוות שליווה אותנו במסע:

לדרור המאבטח, לברברה המדריכה הפולנייה, לאנז'י הנהג וכמובן למדריכתינו  ציפי שהודתה לנו רבות(בגילומה של אנוכי). הגענו לשדה התעופה , ועזבנו את פולין. על מנת לסכם את המסע ארצה לצטט את אבא קובנר:

"עלינו לזכור את העבר לחיות אתה ההווה ולהאמין בעתיד"

משפט זה שנאמר ע"י אבא קובנר מנהיג הפרטיזנים בגטו וילנה סופר ואיש רוח  ישראלי, משפט זה נכתב על גבי חולצות המסע שלנו וליווה אותנו לאורך כל המסע, במשפט ישנה תמצית של מהות המסע, אנו בני נוער ישראלים יצאנו למסע בעקבות זוועות השואה על מנת להבין את חשיבותנו בחיים כאן במדינת ישראל ואת חשיבות חיי הדורות הבאים.