הרשמה

הצגות תשע"ד

"קשר השתיקה" - שכבת ז'

פרוייקט בשיתוף משטרת ישראל

מחזה מקורי מאת: איקה זהר - שחקן ("לא שם זין"), במאי, מחזאי ואיש חינוך

משחק: אפרת ארנון, נטע לכיש, חני פרץ

מתוך ההצגה:
"...עכשיו, ברור לי שהאנשים האלימים שבניכם לא יפסיקו פתאום
ויהפכו מנומסים.. וגם הקורבנות של האלימות, כמו איתי שלי, מפחדים
- ובגלל זה ממשיכים ושומרים על קשר השתיקה, אבל יש כאן רוב גדול של חבר'ה נהדרים שהם לא אלימים ולא קורבנות
- והם, אתם אלה שחייבים לשבור את קשר השתיקה. רק אתם
- הרוב הדומם, יכולים לשנות את המצב. ואת המצב אפשר לשנות!!! תזכרו את זה...

סיפורו של "איתי", נער צעיר שהיה קורבן לאלימות מידי ערים ואשר מרוב פחד, הוא וחברו הטוב ביותר, "יונתן", מייצג את הרוב הדומם, גזרו על עצמם שתיקה ולא דיווחו לאיש עד אשר מצא עצמו איתי פצוע אנוש בבית החולים.

המחזה מבוסס על תחקיר נרחב שנעשה בקרב בני נוער ועל ייעוץ מאנשי מקצוע, אך אינו מתיימר לספר סיפור אחד אמיתי. אלא להכיל בתוכו רבים ככל האפשר שייצרו הזדהות גורפת בקרב הצופים. כל הפרטים בסיפור התקיימו במציאות, אך במקרים שונים ובמקומות שונים.

הסיפור מובא מזווית דרמטית ייחודית שמעולם לא הוצגה על במה: נקודת המבט של הדמות של האמא של "איתי", קורבן האלימות, "אודליה" – שהיא, צחוק הגורל, קצינת נוער במשטרה, המטפלת במאות נערים ונערות בעלי סיפורים דומים.

"אודליה", כחלק מעבודתה, מגיעה לבתי הספר ומרצה על חשיבות המלחמה באלימות ואילו בביתה פנימה בנה הצעיר היה כל אותה עת קורבן של אלימות. מתוקף "תפקידה" מקיימת "אודליה", במקביל לסיפורה האישי, את ההרצאה שלה בנושא מניעת האלימות ומשתפת את הקהל שבין היתר מתבקש לעלות לבמה ולקרוא מהמכתבים שמקבלת אודליה אחרי ביקוריה בבתי הספר.

מתוך אחד המכתבים: "... אל תגידי לאף אחד שהלשנתי. אבל אני רוצה שתדעי שאני מפחד... אני אומר לאמא שיש לי כאבי בטן וככה אני מפסיד בית ספר... פעם הייתי הילד הכי טוב בכתה... הם אמרו שאם אספר למישהו הם ידקרו אותי בסכין... פעם הם אפילו הורידו לי מכנסיים ושפכו עליי דלק... בבקשה בואי עם המשטרה שלך וקחי אותם. אני יודע שיש עוד הרבה ילדים שרוצים את זה"

בתום ההצגה ניתן לקיים פאנל יחד עם יועצת ביה"ס והשוטר הקהילתי המקומי.

מן הביקורות:

"ההצגה מאפשרת פתיח לנושא כאוב שפעמים רבות אינו מדובר. עוד באותו היום נפתחו דברים רבים שיש מקום להמשיך ולפתח"
איריס תמרין, יועצת חט"ב סמדר, הרצליה

"ההצגה הייתה מצויינת. ההופעה הייתה כל כך אותנטית שהתלמידים היו משוכנעים שלפניהם עומדת קצינת משטרה ובסוף ניגשו אליה תלמידים עם שאלות בדיני פלילים..."
מירי שומרוני, חט"ב עלומים, רמה"ש

"מוכרחה לומר שמאוד נהניתי ממפגש התיאטרון, הוא היה מאוד מיוחד. השחקנית העבירה את זה בצורה מאוד מקצועית והתלמידים היו מרותקים. התפאורה והעזרים היו מאוד טובים."
אורנה יאיר, חט"ב עמל טבריה

 

"עדים של אלכוהול"

 

"עדים של אלכוהול" הנו מחזה לשחקן יחיד בשילוב וידיאו אשר ימוטט את חומות ההתנגדות והאנטגוניזם כלפי "מחזה חינוכי" בדרך בה הצופה חש שהוא שותף להתרחשות אמיתית ובלתי מתוכננת.

על מנת לנסות ולייצר דיאלוג המכיל בתוכו פעולת רתימה למודעות ולמלחמה בתופעה

אבגי הפקות מציגים מחזה ובימוי מאת איקה זהר

 

עמי וייסמן – פירסומאי מצליח בסוף שנות ה-40 לחייו, מגיע להעביר הרצאה על חוויה ששינתה את חייו. כבעליו של משרד פרסום, היה שותף להחדרה של משקאות חריפים קירובם ושיווקם לנוער באמתלות שיווקיות שונות.

במהלך קמפיין ענק בו ניכרת הצלחה אדירה, מגיעה לידיו קלטת וידיאו שצולמה על ידי נטע-לי – ביתו בת ה- 17 וחצי שחלומה להיות במאית קולנוע. הסרט מצולם מנקודת מבטה וחושף את חבריה הקרובים ואת מסיבת יום ההולדת של חבר קרוב שלה – אורי. זהו מסמך אישי ואינטימי המציג, דרך עיניה של נטע-לי את פני החברה הישראלית הצעירה. משובת נעורים המעורבת באלכוהול ובחוסר תוכן ממשי. אל התמונה נכנסים שני נערים צעירים בני 14 שרוצים להיות במחיצת הגדולים ונדחפים אל הבילוי.

שיכורים הם נכנסים לרכב שהנהג שלו אך השתחרר מן המלווה והם יוצאים לנסיעה שהופכת להיות הנסיעה האחרונה בחייהם. כולם נהרגים בתאונה נוראית ומה שנשאר הוא הקלטת המצולמת בזמן אמת ומראה את המהלך הטראגי של הערב האחרון בחיי קבוצה רגילה של נוער ישראלי חוגג בשלהי 2008.

כמה פעמים כבר דיברו איתם על הסכנות שבשתייה? כמה פעמים הסבירו? מי מקשיב? איזה מתבגר יכול להתייחס לאזהרה שחייו בסכנה? איזו הרצאה, שיחה, הצגה תחדור את הציניות? מה יגרום להם לקחת אחריות על חייהם?

עמי וייסמן ששילם את המחיר היקר מכל מרגיש שהוא חייב לעשות שינוי.

הוא משנה את חוקי המשחק ובמקום להטיף הוא משתמש בכלי אותו הוא מכיר כל-כך טוב, עולם הפרסום, מדע המניפולציה המנהל את סדר יומם של רב אוכלוסיית העולם ובראשם הנוער.

וייסמן פונה אל הנוער בכלים חדשים אשר דרכם מתגלה תופעת השתיה כתוצאה של מניפולציה שיווקית מסחרית, בדרך זו מאפשר לנוער לקבל נקודת מבט חדשה על עצמם, על הסיבות שהם שותים ומאפשרת להם להפוך לבוחרים את חייהם במקום להיות מובלים מושפעים ע"י מסרים שיווקיים המנצלים את תמימותם וכספם מבלי לאפשר להם לקחת אחריות על חייהם.

תלמידים מדברים:

"דבר כזה עוד לא ראינו... נותרנו מצומררים... סופ-סוף לא עוד הרצאה..."

 

"סיפורה של ליה"

 

בימוי: נועם בן אז"ר

שחקניות: גלית לוין ודור פלורנטין

תאורה ותפעול: עמית פיס

תפאורה: רוננה חודורוב

וידאו ארט: עומרי רוט

מוסיקה: רועי גבע

מחזה מרתק המבוסס על סיפורה האמיתי של נערה בגיל ההתבגרות, שחלקה את סודותיה הפרטיים ביותר עם גבר אותו הכירה ברשת האינטרנט ואשר חשבה אותו לנער בגילה. הגבר הנבזי חטף, אנס ועינה את הנערה במשך ארבעה ימים.
אלמוני, שנחשף לסרטונים שהועלו בזמן אמת ע"י החוטף הרברבן ברשת האינטרנט, העביר את המידע לרשויות החוק וכך ניצלו חייה של הנערה. המחזה עוקב אחרי השבועות שקדמו לחטיפה. הסתגרותה ההולכת ומחריפה של הנערה מול אמה חסרת האונים שאינה מצליחה להלך בין הטיפות של הצבת גבולות לצד מתן חופש ועצמאות. המחזה עוסק בגורמים שמביאים את ליה לטעות הנוראית של חייה: עולם מנוכר שדורש התבגרות מינית מהירה, השפעת חברות בנות גילה על התנהלותה, חוסר תקשורת הולך ומחריף עם אמה והקלות הבלתי נסבלת שבה מתחזה שהכירה ברשת הופך לחברה הטוב ביותר. עולם שבו נוער מבלה את מרבית זמנו הפנוי ברשת האינטרנט. פייסבוק הוא חזות הכל... המחזה עוקב אחר התפתחות הקשר האינטרנטי בין השניים והניצול של הגבר את עובדת היותה של ליה נערה חסרת ניסיון המשוועת שיכירו בה כבוגרת ואינה מבחינה בסכנה האורבת לה...

"מלאך עם תסמונת דאון" - במסגרת נושא שנתי 'האחר הוא אני'


מחזה זה מפגיש את עופר ודקל שני אחים. עופר (האח הבכור) שחקן, דקל שחקן הלוקה בתסמונת דאון.
כנער מתבגר התקשה עופר להתמודד עם העובדה שאחיו הצעיר לוקה בתסמונת דאון, התעלם ממנו והדחיק לחלוטין את קיומו.
דקל פונה לעופר בהצגה ושואל "אז למה לא התיחסת אלי במשך 14 שנה, למה התעלמת ממני!?"
עופר מגמגם משהו על היותו ילד לא מקובל בבית הספר לפני שדקל נולד ולכן... "כשנולדת היה לי קשה לקבל אותך".
עונה דקל: "לא קיבלת אותי, כי לא קיבלת את עצמך! לא אהבת את עצמך!? אתה היית צריך ללמוד ממני שהדבר הכי חשוב בעולם הוא שאדם יקבל את עצמו ויאהב את עצמו." פונה דקל לקהל: "האם אתם מרגישים שאתם מתמודדים עם קשיים כמוני ומאמינים בעצמכם? או שאתם כמו עופר שברח?"
משתרר שקט ולאחריו חולקים הצופים עם דקל את רגשותיהם העמוקים ביותר ומדברים בפתיחות רבה על הכוח שקיבלו ממנו.
השפעתם של שני האחים על הצופים נמשכת בהצלחה העצומה. הצלחתו הגדולה של דקל איננה רק בשינוי הסטיגמה הרווחת על אנשים כמותו
אלא בעיקר בכך שהוא מעניק הזדמנות לקהל להבין שראוי "שכל אחד יקבל את החריג שבתוכו"

באהבה ובהומור הם מתארים את הסיפור האמיתי והמרגש על הקשר שנוצר ביניהם.